<h1>ספר התרומות שער נ' חלק ג'</h1>
<h2>דף צח:</h2>
ויש לברר מלוה שעשה שליח בעדים להביא לו מעותיו אם יכול השליח לכוף [הלוה] לתתם לו, ואם נתרצה ונתנם לו אם נפטר מאחריותן אם נאנסו או נאבדו ביד השליח. על זה גרסינן בב"ק פרק הגוזל קמא [ק"ד ע"א] אתמר שליח שעשאו בעדים, פירוש, האי שליח לאו דא"ל לשליח בסהדי אימא ליה לפלניא דלישדר לי זוזאי בידך, דבכה"ג ליכא פלוגתא דמפטר, ומתני' היא [ב"מ צ"ח ע"ב] אמר לו השואל שלחה לי ביד בנך וכו', וכן בשעה שמחזירם, ומה לי כשאומר הוא בעצמו מה לי כשאומר ע"י שליח ועדים מעידים עליו. אבל האי פלוגתא דשליח כך הוא שאמר לו בפני עדים [אמור] לו לפלוני אם ירצה לשלוח מעותי על ידך, ואם יאמר לו הן קבל אותם והביא לי, וזהו שליח שנחלקו עליו. והרב ר"ש ז"ל פירש על דרך זה [ב"ק ק"ד ע"א] שהרי כתב שליח שעשאו בעדים, פירוש ראובן שיש לו מעות ביד שמעון ומנה שליח בעדים לקבלם ממנו, ע"כ. דמשמע [דמפרש] הוא כפירושנו דדוקא בשלא אמר לשליח אלא שיקבלם אבל עשה ממנו שליח שיאמר לנפקד שיתנם לו מיד שיתנם לו פטור ומטעמא דאמרן. אבל בשליח שעשאו שיקבלם אם יתן לו, בזה חלקו, רב חסדא אמר הוי שליח ואם נאנסו פטור המשלח, (ורבא) [ורבה] אמר לא הוי שליח עד שיאמר לו פה אל פה שלחהו לי בידו או שיאמר לו בעדים אמור לפלוני שישלח לי מעותי על ידך, אבל זה שלא א"ל בעדים אלא קבלם אם יתנם לך לא הוי שליח דידיה ולא מפטר משלח. ור' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרויהו שליח שעשאו בעדים הוי שליח ופטור המשלח. וא"ת משנתינו דקתני גבי הגוזל את חברו יוליכנו אחריו אפילו למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו, דמשמע דאפילו לשליח שעשאו בעדים לא מפטר משלח מאחריות המעות, דהא קתני ולא לשלוחו ומנא ידעינן דהוי שלוחו אם לא עשאו בעדים. הא לא קשיא, דהתם במשנתינו לא מתוקמא בשליח שעשאו בעדים. אלא בממציא לו שליח בלא עדים עסקינן, כלומר לא אמר אליו אלא שימציא עצמו אצלו ויודיעהו שרצונו לבא לעיר המפקיד או המלוה שלו, ואם רצונו לשלוח לו על ידו הוא יעשה כמצותו, אבל גרוע הוא זה משליח שעשאו בעדים, דהתם אע"פ שאינו מצוה לו שיאמר לו בשמו שישלחם לו מ"מ אומר לו קבל אותם והביאם לי, אבל כאן אין אומר אלא שאם האחר רצונו שיאמינם לו שיעשה מצותו, והכל בלא פסידתו והכל בלא עדים, ולפיכך קתני ולא לשלוחו, דהא אוקימנא בממציא בלבד, והכי אמר ליה מלוה אית ליה גבי פלוני זוזי ולא קא משדר להו ניהליה אתחזי ליה דילמא איניש הוא דלא משכח לשדורי לי. וכתב הרי"ף בהלכותיו הלכתא כותיה דרב חסדא, דהא קיימי רבי יוחנן ורבי אלעזר כותיה והוה ליה (רבא) [רבה] יחיד אצל רבים ולית הלכתא כותיה. אלא מיהו הני מילי היכא דבעי מאן דאיתיה ממונא בידיה למתביה ניהליה, דכיון דשליח הנעשה בעדים הוי שליח אי יהיבנהו ניהליה ונאנסו לא מחייב באחריותיהו, אבל אי לא בעי ההוא דאיתא לממונא בידיה למתבינהו ניהליה בהאי שליחות לא כייפינן ליה בדינא למתבינהו ניהליה, הא אמרי נהרדעי [ב"ק ע' ע"א] כל אורכתא דלא כתיב זיל דון והנפק לנפשך לאו אורכתא היא, דא"ל לאו בעל דברים דידי את. ע"כ. מכל זה למדנו ששליח שעשאו בעדים לקבל לו ממון הלואתו מן הלוה הרשות ביד הלוה, דאם רצה ליתן נפטר ואינו חייב באחריותן שהרי נתן לשלוחו, ואם לא רצה ליתן אינו נותן שאין זה בעל דינו, ואפילו יעשהו שליח שיאמר למלוה שלח לי ביד זה, עד שיבא בהרשאה. ולמטה אאריך אם יש לחוש לדלמא אדהכי והכי מאית או חזר משליחותו ובטלו ושליחותיה דעבד בטיל או לא.
<h2>דף צט.</h2>
ויש לברר אם אמר לו המלוה ללוה מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד פלוני וזה אמר לו פה אל פה פנים אל פנים וכן עשה, ונאבדו או נאנסו מן השליח, בזה ודאי אפילו היה השליח שוטה או קטן או גוי שאינן בני שליחות אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו. וכן כתב הרב בהלכותיו [ב"ק ל"ז ע"ב בדפי הרי"ף] וז"ל, והיכא דא"ל חד לחבריה פה אל פה שדר לי זוזי בהדי פלוני ושדרינהו ניהליה בהדי פלוני ואתניסו פטור מלשלם, דתנן בהשואל א"ל השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או שאמר לו המשאיל הריני משלח לך ביד בנך ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושלח ומתה חייב. פירוש, שהרי צוהו לשלחה לו ביד אלו ומיד כאלו נטלה הוא מידו ונתחייב באונסיה. וכן בשעה שמחזירה. פירוש, אם בקשה ממנו המשאיל וצוה לשלחה ביד אלו מיד נפטר מאונסין משעה שקבלו אותה אותן שלוחין. ודוקא עבדו עברי, אבל אם אמר לו המשאיל בשעת חזרה שלח ושלחה ביד עבדו הכנעני אע"פ שאמר לו שלח בידו אם מתה בדרך חייב השואל, שיד העבד כיד רבו, דהא קני ליה גופיה וכאלו לא יצאה מיד השואל דאמי. והכי איתא בפרק השואל [ב"מ צ"ט ע"א] דמוקי לה בעבד עברי. וכן פסק הר"מ ז"ל בהלכות שאלה [ריש פ"ג]. ומיהו אם אמר לו שלח ביד גוי פלוני או שוטה או קטן פלוני דלא קני ליה גופייהו פטור השליח. וכן פסק הר"מ ז"ל בספר קנין [שלוחין פ"ב ה"ג] שהאומר לחברו מנה שיש לי בידך בין מלוה בין פקדון שלחהו לי ביד פלוני אפילו הוא קטן אם רצה לשלחו בידו נפטר ואינו חייב באחריותו, ע"כ. ומדנקט קטן ה"ה לגוי או לשוטה.
אבל הרמב"ן כתב לי שאין המשלח פטור עד שיוציאם מרשותו לרשות המלוה או המפקיד, כדרך שאמרו בשאלה כך אמרו בחזרה, וכדתנן בהשואל אמר ליה שלחה לי וכו', ואוקימנא בגמ' בעבד עברי, אבל בעבד כנעני לא. וכן סיפא דקתני וכן בשעה שמחזירה אם אמר לו שלח ושלחה ביד עבד כנעני חייב השואל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל, וש"מ שאין המחזיר פקדון או מלוה נפטר אע"פ שאמר לו בעל הממון שלח עד שישלח ביד האדם הראוי להיות שלוחו. וכן בדין, לפי שלא יצתה מרשות של שומר. והרי אמרו זרוק לי חובי אפילו קרוב לו חייב [גיטין ע"ח ע"ב], וכ"ש שולח ביד גוי או שוטה, הילכך אינו פטור עד שיאמר לו בפירוש שלח לי ביד גוי פלוני והפטר, ע"כ.
